Insights from Chazal on Hurricanes!

Hurricane Sandy is wreaking havoc throughout the east coast and pounding many Jewish communities. In fact, repercussions are even being felt in Israel as many Israelis (see here) are amongst the thousands who are stranded at airports across the country.

In light of the fact that you may be asked questions as far as the Jewish perspective on hurricanes—or simply may be searching for insights on this subject—we present the following sources culled from Chazal.

UPDATE: Here are three additional links:

1. Shabbos Protocols in Case of a Hurricane
2. Hurricane Sandy: Why the key to rain remains in God’s hands
3. What Should WE Do?
4. Rav Meir Goldwicht giving Divrei Chizuk following Hurricane Sandy

1) אבן עזרא (בראשית א, א) “ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח בעבור שנמצא “עושה מלאכיו רוחות”. וכו’ ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו וכן האש ממשרתיו ואמר יסד ארץ על מכוניה וזאת היא היבשה וכן כתוב רוח סערה עושה דברו“

מלבי”ם (תהלים קמח, ח) “רוח – יסוד הרוח, תולדתו הוא סערה עושה דברו – כי הסערה מוכנת לפעמים לשליחות ה’, וכו'”

2) מקנה (קדושין ל, א) “שם ת”ר קשה יצה”ר שאפילו יוצרו וכו’. יש לפרש מפני שמצינו במזמור הללו את ה’ מן השמים דכתיב רוח סערה עוש’ דברו יש לפרש מה דקאמר עושה דברו שהוא מיותר דרוח סערה קאי על יצה”ר[1] וכן אמר איוב אשר בסער’ ישופיני ואמר שכל הברואים עושים רצונו ואל תתמה שיצה”ר הוא מתנגד נגד יוצרו ע”ז אמר אל תתמה שאין זה התנגד’ שעוש’ ציויו כי לכך נוצר ואפ”ה אמר אע”פ שלכך נוצר אפ”ה קראו יוצרו רע מפני שהוא אויב את האדם יותר ומבקש רעתו וע”ז עתיד לידון כמו שנידונין העכו”ם המשתעבדים את ישראל אף על פי שנגזר מן השמים מ”מ הם מתכוונים לרעה כמ”ש שפוך חמתך וגו’ אשר לא ידעוך פירוש שאין עושין זה מחמת גזירת השי”ת אלא הם מתכוונים לרע’ ויש לפ’ מ”ש דהמע”ה בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו ר”ל אע”ג שניתן להם רשות לאכול את בשרי מ”מ שהם צרי ואויבי בזה המה נידונים וכשלו ונפלו וק”ל”

3) וע”ע ספר הברית (חלא א, מאמרי י’ מקריות מוסדות תבל פרק ד) “הרוחות המנשבות הנקראים (ווינדין) הם ד’, כי מארבע רוחות בא הרוח, ואלו הם, רוח קדים, רוח ים, רוח צפון, רוח דרום, ובלשונם (אסט ווינד, וועסט ווינד, נארד ווינד, זיד ווינד), ובהיות כי עוברי ימים באניות צורך גדול להם לדעת בצמצום מאיזה צד ופנה יפיח הרוח, לכן המה לחלק יצאו וחלקו כל צד מצדי העולם לג’ חלקים, כגון מזרחית דרומית, מזרחית צפונית, ומזרחית מזרחית, וכל אלה חלקו עוד עד שעולים למספר ל”ב וכלם בשמות יקראו כידוע להם. אמנם מהות הרוח המנשב הוא האויר אשר אתנו, והעד כי כאשר יפול מגדל אחד אזי האויר המקיף אותו יתנועע כל כך עד שגם הוא מפיל ומרחיק הגשם מה שלא פגע ולא נגע בו המגדל עצמו, אבל הוא אשר תדפנו רוח:

והרוח המנשב מתהוה מן האויר על פנים שונים, כי כבר כתבתי לך שלישים בהצעות לדעת (במאמר ז’ פרק ט”ז ופרק י”ז בו) כי הקור מצמצם את האויר והחום יפשט חלקיו, ולכן לפעמים כשעולים מן הארץ אדים חמים ואויר יבש בהתפשטות חלקיו בהגיעם לאויר הקר אשר למעלה במקום העננים הוא מכה על קדקדם והם נרתעים לאחור ומתנועעים אנה ואנה ועל סביבותיו שב הרוח וינשב, על כן בבוקר כצאת השמש על הארץ ומוציא אדים על הרוב מתנשאים ומתעוררים רוחות ובעת הצהרים על הרוב ינוחו והקולות יחדלון, מפני שבבוקר הוא עת קר והאדים החמים הם לא הרחיקו מן הארץ ונרתעים לאחוריהם תיכף מחמת הקור המכה על קדקדם, אבל בצהרים הוא עת חם והם עולים למעלה בגובה מאד לעילא ולעילא ולא נרתע לאחור רוח ממרום כל כך ולא קמה עוד רוח על הארץ למטה, ולפעמים באשר יפגשו שני מיני אויר קרוב על פני האדמה זה בזה דהיינו חלקי אויר החם עם חלקי אויר הקר ילחמו יחדו ויתנועעו וירעדו חלקיהם ויולידו המנשב ותצא הרוח, ולפעמים אף מחמת גלי הים אשר ינשאו וילחמו עם האויר אשר עליהם יתילד ג”כ הרוח, וטבע הרוח על הרוב מתחלתה היא חלושה מקוצר רוח, וכאשר תרחף תתחזק בעבור כי יתקבצו אליה שאר הבל חם ויבש ויתלוה עמו וידא על כנפי רוח:

דרך הרוח ע”פ מדותיו כך הוא, אם ישב בזמן (סעקונדא) אחת חמש אמות יקרא רוח צר, ואשר ישב בזמן ההוא ט”ו אמות יקרא רוח חזק אשר כמעט לא יוכל איש ללכת למולו, ואשר ישב בזמן ההוא דרך עשרים או כ”ה אמות יקרא רוח סערה, ואשר ישב בזמן ההוא דרך שלשים אמות יקרא רוח גדולה וחזק (שטורם). ועל רוח סערה מכש”כ על רוח גדולה וחזק שזכרנו פה אנו חייבים לברך שכחו וגבורתו מלא עולם כדאמרינן (בפרק הרואה), ואיני רואה שהעולם נזהר בזה הברכה, ואתה הזהר, בני לברך לאלהי הרוחות מעתה ועד עולם כמובא בש”ע א”ח (סימן רכ”ז). וברא הקב”ה במין ממיני העופות השטים ושחים על פני המים בימים עוף אחד והוא ידוע אצל המלחים ונקרא עוף הרעש (שטורם פויגעל), כי כאשר יתקרב אל הספינה ויתראה לספנים אז יודעים כי קרוב הרעש לבא, וכי יפגשו לפעמים שני רוחות חזקים מפאות מתנגדות ויפיחו זה לעומת זה אז יתהוה מהם גלגל סופה (איין ווירבעל ווינד) ועל סביבותיו שב הרוח:

 כח הרוח גדול ונורא מאד עד שמפרק הרים ומשבר סלעים ברוחו הקשה אם בחזק יבא, וכמה פעמים הוא מחריב מדינות ומשחית עירות במפולת הבתים ונעשו בתיהם קבריהם והוא מורת רוח בים ג”כ במה שמטביע הספינות ומשבר האניות, בפרט כשהוא בא נגד התורן ורוח על פניו יחלוף, אולם הכל בהשגחה וברצות ה’ לא בקרי כי רוח סערה עושה דברו ויאמר ויעמוד רוח סערה ותרומם גליו, אבל אם יצעקו אל ה’ בצר להם יקם סערה לדממה וממצוקותיהם יוציאם, אמנם מה רבו הטוב והמועיל הנמשך בים וביבשה אשר לזאת התכוין בורא הרוח כי אם ישב רוחו יזלו מים ויהי הגשם על הארץ גשם נדבות המצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ וכל עץ פרי עושה פרי כי לא התקדרו השמים עבים בלתי רוח צפון תחולל גשם ואחר הגשם יעביר אלהים רוח אחרת לזכך האויר ולטהר עצם השמים אשר בו העבים ורוח תשאם:

גם יש באויר הרבה קיטורים אשר לא טובים העולים לפעמים עם האדים והקב”ה משיב הרוח המנשב ומזככם ולולא זה הם מתעפשים והוא סיבת הדבר בר מינן, כי האדם שואף את האויר המעופש בנשימתו אל תוכו, על כן בעת ההיא אם יושם לחם בעד החלון לילה אחת מיד יתעפש וירום תולעים ויבאש, ואם תביט על כל עפוש הנקרא (שימעל) אשר על לחם או גבינה וכדומה ע”י כלי זכוכית המגדיל הראות הנקרא (מיקראשקאפי) בעת אשר יזרח עליו השמש יתראה כיער גדול מלא אילנות אשר יציצו ויפרחו ויגמלו פירותיהן בזמן מועט כהרף עין והפירות נושרות מהם ויצמחו אילנות אחרים גם המה תיכף אשר עושים פירות למיניהם ולזה יתרבה העיפוש במאד מאד בזמן מועט, לכן יש ליזהר כשפותחין איזה תיבה שהיתה סגורה זמן רב שלא יטה ראשו אל תוכו כדי שלא יכנס האויר המעופש אל חוטמו, וכל אלה הקיטורים העפושים אשר באויר כלם ישא רוח צח ונקי האויר וגם למען טהר את הארץ, ואחר טהרתן תזרח השמש על הנצנים וכל טרפי צמחה ומתחתיו יצמיח, וקר רוח בארצות החמים ימזוג את האויר ויקררו, ובזולת זה לא היה אפשר לבני אדם לדור שמה והוא מיבש הלחות ובו ועל ידו יזורו מוץ מגורן, ובו ועל ידו יסובבו רחים ורכב לטחון תבואות הארץ לבני אדם, והוא המוליך והמביא ענן וגשם מארץ לארץ וממדינה למדינה, הוא המניע מי הימים וכל מקוה מים ואת הנחלים וירוממו גליהם לשטפם ולהניעם אנה ואנה כדי שלא יבאש מימיהם בנוחם זמן רב במקום אחד, ורוח נכון להיות טוב ומטיב עם כל האניות הנותנים בים דרך, להיות כי המה הולכים אחר רוחם והוא המוליך ומביא כל הספינות קטנות עם גדולות אל מחוז חפצם, ובו יורדים מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ בכח הדוחה שבו בזמן קצר, ומי יוכל לספר כל תועלותיו הנייר יכלו והם לא יכלו יתברך וישתבח אלהי הרוחות.”